כן, שוב פעם, אחרי מעבקים ואילוצים את עצמי אני יושב לכתוב, למה. כי בכל זאת לא קל, הכתיבה הזו, אינטואיטיבית ככל שתהיה מישהו צריך לעשות את הצעד, והצעד הזה הרבה פעמים לא קל. לא פיזית ולא ריגשית אלה גודל התושייה שאתה צריך. שאתה מבין שאתה על ה׳גל׳, שאתה יודע על מה אתה מדבר, וכל מילה בסלע, ואתה לא יודע איך יקבלו את זה רבים, כמו שזה כאב לך לראות את האמת של האמת, כך, אילו שיקראו אותי, יבינו שהם חיו בשקר שנים על גבי שנים ואפילו דורות רבים. ממוטט אמונות רבות ופותח אין סוף אפשרויות, שזה שלעצמו קשה להכיל.

לכן, שאני בא לכתוב, אני מתחיל לבוא לזה בחרדת קודש. כמו שאני מצפה שזה ישפיע על הקוראים כך גם האחריות שאני לוקח כבדה. אני לוקח אותה ברצון כי הגיע שעת אין ברירה, וחבל, חבל שזה היה חייב להגיע למקום שאין ברירה. מצד שני, ידוע שהכל כאן במסגרת תוכנית עליונה. תוכנית שמכיפה גלקסיות ועולמות שלמים, ממידים ועולמות שונים כולם מושפעים מהשינויי שחל כאן. השינויי הוא ברמה קוסמית ושמיימית. אנו חווים דברים שלא חווינו אף פעם ולכן, חשוב שנבחין בזה. ושאני כותב על החוויה שלי זה לא יותר מלתת השראה לאנשים שחווים את התקופה כמוני.

אלה שחווים את התקופה כמוני עפים על עצמם במלא תחומים. כל אחד בתחומו מפיץ את האור ומגרש את החושך. חושך שהתרגלנו אליו אלפי שנים, אלוזייה שקיבלנו אותה כאמת מתפוררת מול עינינו. אנחנו, ׳אנישי האור׳ כאן בשביל לתמוך ולהאיר את הדרך לאחרים. אנשים אלה מרגישים את התדר שעולה, מרגישים את האהבה בכל מקום שאליו הם הולכים, מפיצים ונהנים מהחיים. הם מרגישים שהם על הגל למרות כל מה שקורה מסביב. שום דבר לא מוריד אותם ליאוש, הכל נראה להם כמשהו עובר ומקבלים אותו בשימחה.
אנשים אלה יודעים שאנחנו בסופה של תקופה רעה ואנחנו נכנסים לתקופה טובה. מבינים שעל זה כל ה׳רעש׳, הם מחכים בשקטֿֿ, נהנים מהרע כמו מהטוב. הם מרגישים שהטוב מתגבר על הרע מיום ליום. הם מבינים שאין במי או במה להלחם, הם מבחינים ש׳המלחמה׳ העיקרית היא פנימית בין הלב לאגו-מיינד, בין המופשט למובן, בין הרגש לרציונל. גם שם, בפנים, מבינים שאין ממש אם מי להלחם, שעדיף לשחרר ולחוות את מה שיש. לקבל את כל הטוב והרע שבפנים ולהבין שהכל ממנו יתברך. להפנים שהשינויי כאן בפתח.

אלה הם לוחמי האור שאני כל כך שמח להיות חלק. אלה הם אנשי האהבה שחיים בכל פינה. מוסיפים את נרם ואורם לגאולה. רבים מהם גם קוראים אותי כאן, מה שמביא אותי להרגשה הזו של כבוד ואחריות לכל מה שיוצא לי פה. למרות שאני יודע שקטונתי. כל מה שיוצא כאן הוא כמעט ולא ממני, אומנם לוקח אחריות אבל זה מאמונתי בטוב. זה רגעים של חסד שאני חייב לחלוק עם כל. אני מרגיש את ה׳גל אור׳ הזה שאנו עליו ובתוכו, נשמות רבות ששולחות איתותים של ״הגיע הזמן״. שולחות בקשות שאגיד את מה שיש לי. ואני למה מחכה? למה אני…?!
כי אני יודע, שוב, שזה גדול ממני, גדול מתוכנית של אגו מיינד ארצי, במימד השלישי והרביעי. להבין את גודל השינויי שחל ואת כוונות התוכנית הכללית, לא היה קל לי/לאגו להבין. אז קל וחומר לתכנן/לעשות את השינויי שאליו אנו מיחלים. לכן, אני יודע בכל רמח עבריי שאת האתר הזה אעלה לרשת בקרוב. מתי…?! זה בתוכנית גדולה ממני, שתבוא היא תבוא בזמן.
:)כנראה!

מממ… פיס!

קישור למאמר המוצר תמצאו כאן!