כרוניקה של בריאה.

בראשית היה אחד, גוף אחד, שהילך לו לא בעולמו ולא מצא מזור לבדידותו, לא היה למי לתת או לקבל הנאה, אהבה. הוא נע ונד וחיפש למי לתת וממי לקבל אהבה, בכל היקום שלו. לא היה בנמצא מישהו שמתאים לו. חיפש וחיפש עד שבסוף החליט, לחלק את עצמו לשניים, איש ואישה, אדם וחווה נקראו, אך תכף לכל הבריאה. האיחוד ביניהם הייתה ביטוי של אהבה ללא תנאי. כל אחד ידע שהוא והיא בעצם אחד וכל אחד בנפרד, הפרוד הוא רק אשליה שנועדה לגלות לתת ולקבל אהבה.

בראשית היה להם 'גן עדן', היא נתנה הוא קיבל ובזמנו הוא נתן והיא קיבלה. היה שפע באהבה שלהם והיקום הציע להם עוד ועוד הזדמנויות לגלות אהבה. העולם היה מגרש משחקים עם פוטנציאל אינסופי לבטא הנאה, לגלות אהבה באין סוף צורות, וכך עברו חלפו להם הזמנים, זמנים של יחד אך הרגישו אחד ביחד. רצו לתת לעוד, לקבל עוד, טוב והנאה.

שניהם חיו מאושרים מגילוי אהבה, כל אחד בתוכו הרגיש נפרד וכל אחד הרגיש גם יחד, הם חוו את האהבה בתוכם וגם בתוך ליבו של השני. הנתינה הפכה לקבלה והקבלה הייתה הנתינה. שניהם קידשו את האהבה שנתנה להם מרגוע מהבדידות שהייתה והנאה מהדרך לעוד הנאה. האהבה, שהייתה בניהם וסביבם תמיד, התעצמה. אך רצו עוד, יותר ממה שחוו, רצו את האהבה לא רק לעצמם, רצו להפיץ ולתת אותה לעוד. מהרצון לתת ולקבל נוצרו פירות, המשכיות, יצרו ילדים, עוד ועוד… כחול הים וככוכבי השמים. התרבו והתעצמו עם האהבה שהייתה סיבת קיומם.

סדקים 

אבל אדם וחווה, 'האיש והאישה', לא צפו את הנולד, לא חשבו שהקבלה תעלה על הנתינה ושהנתינה תדחק לצמצום. האיום הזה הגיע מתוך פחד מחוסר, כשהחלו החישובים בין הילידים, נוצרו סדקים באחדות. הפחד, שלא יספיק למחר גרמה למחסום בנתינה וכך בקבלה. לא אפשרה זרימה חופשית של האנרגיה וזה היה רק אשליה. כי היה תמיד אין סוף מהאנרגיה הזו, אהבה, לתת זה היה התנאי לקבל מלכתחילה. בלי לתת אי אפשר לקבל ובלי לדעת לקבל אי אפשר ממש לתת. כך החל הסדק, בינו לבינה באשר הם, בינינו כבני אדם וחווה. הסדק שבא מהפחד ממחסור, לא השאיר מקום לשפע של אהבה והגיע לרצח בין בני אותו אם, במצח נחושה ובלי חרטה.

כשאהבה כבר לא הייתה במרכז, והחוסר החל להראות את תוצאותיו, מחסומים ושמירה לעצמי, אחלו עידן של פחד ומחסור. עידן של חישובים והסכמים לשליטה על קבלה ונתינה. נשתכחה האהבה ללא תנאי, מקור אישי של אנרגיה שהיה זמין לכולם, הפסיקה לזרום, נעצרה מפחד שיחסר, מהחישוב על המחר והתחשבנות על האתמול.

אמונה

תמיד היו את אלה שהזכירו אותה באמונה מעבר לדעת של הרגע, שהחזיקו בה בחוזקה, ידעו שהיא חופשית וקיימת תמיד, הם מצאו בה דרך לקבל ויותר מכל לתת. לא לתת כדי לקבל אלא לתת כדי לתקן את המעוות בתפיסה של הכלל, את השכחה של העיקר והחוסר שמרגישים לרוב, את השיטה, של זרימה שנשכחה מלב ההמון.

לאט לאט, האהבה הפכה להיות משהו נשגב ולא ברור, משהו שלא מובן לשכל, אהבה שהייתה נשגב מבינת האדם לא הורגשה במקום של חוסר. מאטים הצליחו לגייס אהבה מעבר להבנה, כך באה האמונה בטוב כגורם לזרימה. אמונה שנתנה במה מרכזית לעיקר גם שהיא נעלמה, אמונה באהבה ככוח מרפא לכל בעיה, הבחנה באשליה שקיים חוסר שיוצר פחד, שנאה וכל מה שבא אחריו.

אמונה מעבר לדעת הפכה להיות כלי, להטמיע ולהמיר את החוסר והפחד לאהבה והנאה. אמונה שבאה להזכיר ולזכור את מה שגורם לנו להיות שמחים, אוהבים ואהובים ע"י החיים, אמונה שהצליחה לעמוד בפני הנורמה המחושבת, אמונה שמזכירה את הסיבה שהגענו הנה- לחוות את אהבה בכל צורותיה.

צדקה תציל ממוות

צורותיה של אהבה רבות, כמכלול הטוב שהחיים מציעים לכל. למרות שהיא הסיבה לנברא מלכתחילה, רבים חיים בפחד ובחוסר תמידי, דורות על דורות, אלפי שנים, עד שנשתכחה מזיכרוננו וצריכה אמונה. אם הזמן, הקבלה לעצמי הפכה להיות העיקר, הנתינה לכלל הפכה לפחד מחוסר. עד כדי שהפכה לצדקה תציל ממוות, לעשות טוב לאחר, במודע, מעבר לדעת שיחסר לי ולתוצאותיה. הצדקה הפכה כלי חשוב להטמיע אהבה למודע, להעצים את הקבלה וההרמוניה סביבנו. מעבר לדעת.

ההנהגה תמיד חיפשה את המאחד בחברתה, המאחד היה חשוב להתקדם קדימה, להתפתח לעבר שפע ולשמירת השלום והסטטוס קוו. הבינו מזמן, כדי שתתקיים חברה בריאה יש צורך בצדקה, בכל מיני מובנים לא רק בכסף. הצדקה יכולה להיות אנרגיה מכל סוג שטובת האחר לנגד עינינו. זו הבנה שיש קשר בינינו ושאנחנו בריאה אחת. אך כיוון שגם מליבם נשתכחה האהבה ללא תנאי, הקבלה לעצמי השתקפה גם בהנהגה. רבים משליחי-הצבור, טובת הציבור לנגד עיניהם לפחות בהתחלה. בהמשך הם נתקלים בהרבה מלחמות 'לעצמי' ונשאבים להתחשבנויות פוליטיות שקריות. שם, בעמדת כוח 'שכחו' גם הם את הנתינה, שכחו 'שאיש ציבור' הוא בעצם משרתת את הציבור ולנגד עיניו נתינה לציבור ולא תפקיד נחשק לקבלה לעצמי.

את הביטוי להנהגה, לא בריאה, לא בזרימה עם האנרגיה של החיים, שלא בתדר של אהבה, רואים בכל ההיסטוריה האנושית. איך הרצון לקבל לעצמי, לעמי ולחברתי, עלה על הרצון לתת, אישית וחברתית לכלל. אלפי שנים, אחד לקח מהשני בכוח או במוח. מי שהיה חזק יותר פיזית או שידו היית העל העליונה במידע, לקח כמה שיכל והחלש סובל מחוסר ובחוסר מודעות. החזק לא הבין, שהחוסר שלו באהבה והנאה, קשור בקשר אדוק עם החוסר של 'האחר'. בחברות שההנהגה לקחה מהאזרח כל שיכלה בסופו גרמה לקריסה של עצמה, כי יצרה חברה לא מאוזנת. 

עם הזמן, התפתחותנו במודעות, נולדו שיטות ששאפו לאיזון הגוף הנפש והחברה. מצד אחד שיטות דת, שאמונה במרכז, המאמינות באנרגיות מעבר לדעת. מצד שני שיטות 'חילוניות' שרצו הוכחות ויעילות מוחשית בחברה. השיטה שגם שרדה את מבחן הזמן היא הדמוקרטיה, לפחות בסטטוס-קוו הקיים. כבשה את העולם בדרך איטית אך בטוחה, הביאה את הרעיון שלכולם אותו משקל בחברה, גם אם יש יותר כוח או ידע לאחד האחר תמיד נחשב בן אנוש ושווה זכויות. 

הביטוי ברווחה ובכלכלה

הביטוי הכי גדול של האי שוויון היום משתקף כמובן ברווחה ובכלכלה. העוצמה שנרכש בדרך לא דמוקרטית, מנוצל לקפיטליזם חזירי. הקפיטליזם היא שיטה ועובדה מקובלת בחברה הדמוקרטית: 'אכל כפי יכולתך' ואל תשאיר כלום לאחר שלא יתעצם גם הוא וירצה יותר. כך נמצאים היום בחוסר איזון בכלכלה של חברה לא בריאה, שהזרימה של הטוב שמור לחזקים היכולים לקחת מבלי לתת דין – אי שוויון.

את הרעיון של הדמוקרטיה אפשר לראות ברוב העולם, היישום של השיטה אף פעם לא היה קל. בעלי כוח תמיד מצאו דרך לנצל, לקבלה ללא גבולות של שובע וסיפוק. השיטה מאפשרת לקבל ולתת ללא שוויון חברתי, שערך הכלכלי עולה על ערך האדם. כמו שעלתה הדמוקרטיה כך היא כרסמה בעצמה, הפכה להיות שיטה טובה 'לחזקים'. החוסר והסבל לא פס מהעולם, רק העמיק, עוד הרבה כאב לרוב בני האדם וכל יום מגדילה את הפער בין ה-1% ל-99%.

אהבת לרעך כמוך

שוויון חברתי אוטופי רחוק מהמציאות, כמו האיזון האישי אצל רובנו, למרות הדמוקרטיה והרצון לראות את כולם כשווים, אנו רואים אי שוויון בכל חברה, פוגשים חוסר אצל הרוב ובכל פינה. המדענים והפילוסופים תמימי דעים – תרשים הזרימה של האנרגיה היא בכל דבר בטבע. שיטת האיזון כבר לא מצריך אמונה כמו פעם, זה ידיעה. התרחקנו מהשיטה, ונגרם כאב וחוסר שלא היה קיים בטבע מלכתחילה. מה שחסר בפרט יחסר גם בכלל, שהאזרח הקטן מתכתב עם הכלל. אם הפרט לא מרוצה ולא מסופק, הכלל, החברה, המדינה תמיד תהיה בחוסר איזון, בהתנגדות של זרימה שקיים.

לתת זה לקבל לקבל זה לתת– זו הבנה שמשנה תפיסה ומשנה איכות החיים של כל אדם או יצור בטבע.

מאז ומעולם האדם רדף אחרי אהבה, ניסה להגדיר ולממש אותה בכל צורה. משחר ההיסטוריה המתועדת האדם צייר, כתב, סיפר ושר עליה. ניסה להגדיר את מה שקשה לתפוס בלי אמונה. היום זה הגיע עידן של האבולוציה, הגיע למקום שאנו יכולים לשחרר את האמונה ולהבין אותה. להבין את תרשים הזרימה לאיזון, להגדיר אותה בצורה מודעת וליישם אותה בחיינו. לדעת שאין בילתה ושהיא הסיבה לכל הקיום על פני האדמה.

לגלות אהבה – קבלה ונתינה.
מצרף לכם תדר 528 להורדה – סאונד/רטט הרמוני שמאזן את המוח לזרימה בריאה.