הגדרה – התנהגות אותנטית – ביטוי לקבלה עצמית ללא תנאי, אהבה כל ביטוי אישי, כל חלק ממך, כל השתקפות שלך. להיות אותנטי זו אהבה עצמית המובילה לאחדות עם הכל, תוך שהיא מחייבת להתקדם ולהתעלות מעל עצמנו. להתקדם הלאה במישור הרוחני, בגילוי העצמי, בהבנה את המצב שלנו, במודעות למה שקורה לנו, בהשתתפות ביצירה של עולמנו מתוך מודעות להנאה שבנו.

אותנטיות למדתי מסבא שלי, אצובדנק וובגיין.

סבא שלי נולד וחיי את רוב חייו באתיופיה, נפטר 2015 בעיר נתניה, בישראל. הוא השאיר אחריו 20 ילדים ונינים יותר מאזכור לספור היום. הוא הלך לעולמו בשיבה טובה ונחת רוח שלא אפיינה אותו בחייו. בחייו הוא היה ׳לוחם אור׳ אמתי, תמיד היה פעיל, האיר פנים להפיג פחדים. לוחם ששלט בחייו ולא ראה פחד כמכשול. גם היופי לא בגד בו כנראה והיו לו חמשה נשים, כולן הביאו לו ילדים, אהבו וכיבדו אותו עד יומו האחרון.

יום פטירתו לא היה יום רגיל, ההלוויה הייתה דומה יותר לחתונה או חגיגת ניצחון. רקדו הללו את חייו ומעשיו. אנו הנכדים שמענו סיפורים והודנו לאל, שזכינו להכיר ולהיות חלק ממורשתו. 

סבא שלי היה כזה, מכובד בחברה, אותנטי ואהב את עצמו וקרוביו. היה לו דימוי עצמי גבוהה וכבוד שקשה לשבור. את ׳שמו׳ של סבי שמעו מרחוק, כיבדו ואהבו אותו.

בחייו, עדיין לא זיהיתי את קסמו כאותנטיות, עד יום פטירתו. בשבעה, סיכמתי עם עצמי מי הוא היה בשבילי: הוא היה הדמות הכי אותנטית ישירה שהכרתי. האותנטיות הייתה מורשתו בשבילי, הביטוי האישי עם היושרה הפנימית שלו, הדהים אותי בכל מפגש איתו. 

מלאך בדמות אדם.

היום אני מבין שסבי היה מלאך בשבילי ובשביל רבים. לא מלאך עם תלבושת לבנה וצחורה וכנפיים גדולות, אלה מלאך בדמות אדם, מלאך חי בינינו כאדם, מלאך ׳שירד לעם׳ והרים להתעלות, כל מי שהיה סביבו חווה מודעות גבוהה לעצמו. הוא היה דוגמא לאותנטיות, לקבל את הביטוי האמיתי שלנו בנו, ולקבל את עצמנו באהבה ללא תנאי.

אותנטיות ואהבה

כולנו רודפים אחרי האהבה, אהבה בכל צורותיה. מסתבר, על פי מחקרים רבים, כיצורים חברתיים, חשוב לנו יותר מכל ה׳ערכה ואהבה׳ מהאנשים הקרובים לנו ומהחברה בכלל. ביטויים כמו: מה יגידו?!׳ ֿתמיד על הפרק. 

״האם זה מכובד?, האם זה נורמלי?, ׳לא רואה אף אחד!׳, ׳בשביל כבוד צריך לעבוד׳, ׳בושה גדולה ממות׳, ׳המלבין פני חברו ברבים רשע׳ ועוד ועוד… משפטים שממחשים עד כמה חשובה לנו דעת החברה. 

לכן, הרבה פעמים, הנורמה, גורמות לנו להתנהג אחרת ממה מההרגשה, להגיד דברים שאנו לא מתכוונים, או מתכוונים לדברים הלא חשובים, רק בשביל לזכות באהבת הקרובים, שלרוב מותנה בהתנהגות ה׳נורמלית׳ ומשתנה בחברה שאנו חיים.

בנוסף, אנו משתנים כל הזמן, משנים סביבה ומשנים אהבות וכך גם את הזהות שלנו את עצמנו. אנו ממצאים את עצמנו כל פעם מחדש, או מגלים עצמנו מחדש ושניהם נשמעים לי נכונים. כי לא משנה איך אתה מגדיר את עצמך היום, אנו משתנים תדיר ויש צורך בקבלה ואהבה ללא תנאי את עצמנו כדי להישאר בנתיב, כדי להישאר אותנטים ומשתנים גם יחד.

בסופו של דבר, רצון האדם להגשים את ייעודו מתבטא ברצון ל׳אהבה וכבוד׳ מקרוביו ממה שיצר, זה מה שמעריך את עצמו כמראה לקרוביו. משווה ושופט עצמו תמיד להתכוונן לרצונות ואהבות חדשים. הכבוד, בסולם החברתי, הופכים ל׳גזר׳ והפחד מחוסר כבוד, הבושה, ה׳מקל׳ להלקאה/ שנאה עצמית. 

להיות נאהבים, ואפילו בשביל להיות מודע לאהבה כזו, צריך קבלה ואהבה עצמית, זו אותנטיות. מבלי לקבל את עצמנו ללא תנאי לא נוכל באמת לקבל אהבה מבחוץ. נוכל רק לקבל במינון קטן עד שלא נוכל יותר להכיל ושוב נאבד את הקשר. 

חשבון בבנק האושר

בואו נגיד שיש לנו חשבון בבנק האושר.
בבנק הזה נראה את מצבנו בסולם ההצלחה וההגשמה אישית. 
כל הנאה שאנו מביאים נרשמת כזכות וכל צער וכאב מוריד לכם את העובר ושב. 
אנו יכולים לשים חסכונות בדמות אהבות והרגלים שאוספים לחיינו ולהפקיד רגעי הנאה מכל אחד מהם.
המצב הנוכחי שלנו הוא תוצאה של מה שהיה עד עכשיו, זו אינדיקציה מה יש לנו בחשבון, זו תחושה/הרגשה אישית ביחס לאושר סובייקטיבי. מה אנו מרגישים ביחס להגשמה עצמית, אהבה עצמית, כבוד עצמי, הדימוי שלנו בעיני רוחנו.

ככה, ניתן להבין מה עושה לנו טוב ומה לא בא בחשבון, בטווח הקצר והארוך.
אנו מבינים למה חשוב לטפח הרגלים טובים וכיפיים, לבטל הרגלים ישנים מזיקים.
זו הדרך שלי להבין את האותנטיות שבי- אהבה וקבלה עצמית.

להיות – לדעת את עצמך.
לקבל – לאהוב את עצמך ללא תנאי. 
להתאהב – בביטוי האותנטי שלך,
שלך – אותנטיות.