״אנדייה נאו ג׳גנאו״:
כך היה אומר לי סבא' בכל הזדמנות שהיה פוגש אותי.
בשבילי, זו היתה דמותו של סבא, יצובדנק וובגיין ז״ל- ג׳גנאו!
הפרוש המילולי זה ׳אמיץ׳.
אבל מעיני, זה אומר הרבה יותר. בכיוון של;
אדם אותנטי עם ׳סמכות פנימית׳- אדם אמיץ שאומר ועושה מה שעל ליבו תמיד.

על ה׳סמכות׳ דובר הרבה, עוד מימים ימימה. נאמר במפורש לראשונה לאברהם אבינו, ב׳אנוכי ה׳ אלוהיך ואין אחר.׳ – להגיד; שיש סמכות אחת בעולם ואני שוכן בתוכך. אם הסמכות הזו תאמר לך תחתוך את הז. אתה תחתוך. ואם תגיד לך לעקוד את בינך, אתה תעקוד גם אם הוא יחידך. ״כי אני הסמכות על הכל״ כך אמר. ללכת אחרי הסמכות הזו באמונה מחייב אומץ, ללכת אחרי ׳הסמכות הפנימית׳ של עצמי.

מאז אברהם אבינו, המסר עבר מאב לבן בעם ישראל. יעקב, שקיבל את הסגולה, המסוגלות להיות ישר לאל, למד את סמכותו לבורא בלי פחד מאלילים אחרים. מאז, ׳עם הסגולה׳ הוריד לעולם הרבה אור חכמה לעומות העולם. אבל זה גם הביא עלינו ״צרות רבות״; עוד כשהעם הפך לעם במצרים, פרעה הבין מה שכל שליט אחריו הבין; לא משנה כמה תשלוט ותעביד אותם בפרך, העם הזה תמיד יזכיר לך שאתה אדם יציר הבורא, ממש כאחרון האדם. עם שלא ניתן להפחיד ולכופף לאלילים אחרים.

במהלך ההיסטוריה רבים מהשליטים הבינו שאם הם רוצים לשלוט על כל בני האדם צריך להשמיד את העם הזה. אבל זה לא קרה… במקום זה רווח העולם באנטישמיות, בשטיפת מוח ושנאת חינם, העם חזר לארצו למרות הכל. נסיונות ההשמד על העם לא פסקו. רוחו שעדיין הייתה בגלות, מתושתש מהתניות ופחדים, רוחו של העם נפלה לשיעבוד חדש, אליל חדש- הצלחה מדומה.

ואז באנו אנו, העדה האתיופית.

חיינו באתיופיה יותר מ-2500 שנים בלי לתת לשום עול לרכב עלינו. רק אלוהי ישראל מעלינו. שנים רבות היינו ריבונים לעצמינו, חיינו חופשיים בסמכותנו, שמסרנו אותה מרצון כל יום מחדש לאלוהי אברהם יצחק ויעקב הוא ישראל.

גם שבאו שליטים ושלטו על יתר עמי אתיופיה, הפלשים-ביתא ישראל, תמיד היינו ריבוניים באזורנו גם בבוא האיטלקים שגם לא יכלו לנו. אחריהם הגיע הקומוניזם שגם ניסה לכפות ולהשמידנו וברחנו הינה, בדרך לא דרך, בשנות השמונים והתשעים.

שהגענו הינה הורינו הגשימו חלום של אלפי שנים. הם היו תמימים שהחלום ׳לשיבת ציון׳ כבר התגשם והינה מלכות השם קרבה. בפועל, ניתקו אותנו מהאדמה, הכניסו אותנו לקוביות, ״התעלמו״ מריבוי הטבעי ואפליה שלא לכאן. אבל הרצון להתקרקע לא נעלם, להיות מחובר וריבון לעצמנו. הרצון שלא להיות תלוי בדבר ובאף אדם.

את הסמכות הפנימית והאותנטיות של המבוגרים לא יכלו לבטל, כי הרי הם לא ניזונים משקרים או מחכמי המערכת, הם נשארו באמונתם ובאותנטיות. אבל הדור הצעיר, ברובנו, איבדנו את זה, את האותנטיות הפנימית, את הסמכות האישית, גם אם לא יכלנו להצביע על הבעיה הרי זה מורגש- שאין פה על מי לסמוך רק על אלוהינו. ובשביל זה צריך לסמוך על עצמנו. הרי אם לא אסמוך על עצמי, אני בבעיה וכשאני סומך על עצמי ומביט באמת, אני רואה מציאות קשה לעיכול. מציאות של דיכוי והכפשה של כל האמונה מושתינו, של הורינו.

ואז, שוב הבעיה הישנה, השולט מתחיל להבין שאין עלינו שליטה. גם אם אנו נשלטים בכוח הזרוע והכסף, הרי שאין לצפות מתי זה יתפרץ. החוסר פחד והאומץ להשתחרר. הדור הזה רוצה צדק ואם לא, מתישהו, שוב יתפרץ, כך או אחרת. ג׳גנה!

עכשיו, כשחלק גדול מהעם נשלט ועובד את אליליו במדיה, הפכו הם לשוטרי הנורמה. סמכותם לא בידם, והם הרי כמו כבשים שנעים בעזרת שטיפת מוח ופחדים. מבולבלים מפוחדים יורים לכל הכיוונים גם שזה עולה לנו בחיים.

כן, ׳שולטים׳ עלינו ביד רמה בעזרת כסף, רובים וביורוקרטיה מסובכת, שנחיה בחוסר ובפחד ונשאל מה על המחר, לא נראה שכל הטוב נמצא ממש כאן, אצלנו, בלב, ברצון שלנו, שאם לא נקח אותו לידיים מישהו אחר יקח ויעשה בשמינו.

כי, כל יום מתרחש ״הרצח אופי״, כל יום. כל יום ״הנורמה״ של לרמוס את כבודנו, כבוד הורינו וילדינו. ועדיין השלטון וכל אחד ממכם ומאיתנו יודע, שאין לנו אלוהים אחרים ולא נשתוק על חוסר צדק ורצח כאילו לא היה. אולי הטריגר לכל הבלאגן האחרון היה הילד, סלמון טקה ז״ל שנרצח, אבל המטרה היה הטיוח, דעת הקהל הרדוד, הגזענות, והטיפשות שהפכה לנורמה, הם המטרה- להיות חופשיים בארצנו?! – להגיד את דעתנו בלי פחד ובלי להרצח!

פיס🙏🏾

בחזרה לסמכות מכאן; dgavro.com