ואני…
התחלתי את דרכי באדיס-אבבא שבאתיופיה, נולדתי ב1977 ועליתי לישראל בגיל 7, בשנת 1984. הדרך שלי הייתה מאתגרת פעמים, אבל תמיד הרגשתי בתוכי את היכולת להאיר, את היכולת לשמח אנשים בקלות, את היכולת לקבל אותי כמו שאני ולתת לי את האנרגיה שאני צריך. היה לי גם את הרצון להכיר אנשים ולהבין אנשים בצורה עמוקה, היה לי צורך בחברים רבים וחברה בכל מקום, הייתי מרכז העניין רוב הזמן (לפחות הרגשתי ככה:). אבל, יום אחד, ב-29 ביולי 1997 שינה לי את כל התפיסה, אפשר להגיד שינה את הזהות שלי, את ההגדרה שלי את עצמי.

זה היה בפסטיבל עם כ-30 אלף איש, כשהכל התפרק לי והתחבר מחדש. זה חצה את חיי לשניים, לפני ואחרי. את אותה השבת לא יכולתי לתאר במילים, עד היום. בוודאי שלא בפרסיה. כמה ימים אחרי השבת יכולתי להגיד רק  ״פששש..״ בלי להיות מודע. הייתי כמין הלום קרב שחיפש מה קרה. לאט לאט נפל, האסימון, הצטברו הרגעים האלה של ״אה-הא…״, עם השנים, גם אחרי כמעט 20 שנה, אני מבין עוד ועוד מידע שעולה להבנה ומחפש כתובת. שנים הייתי כותב רק בשביל להוציא. לא היה כל כך למי אז פשוט כתבתי… פעמים גם זרקתי כי זה הרגיש ככה. פשוט הייתי חייב להוציא בדרך כלשהי…

הביטויי הכי קרוב שמצאתי לחוויה הייתה המוזיקה/ אז הלכתי ללמוד תואר בתחום הסאונד/ מהר מאוד הבנתי שאני צריך להשלים גמר-תיכון ובגרויות שלא היו לי. לבסוף עשיתי תואר בקולנוע וטלויזיה והתמחתי בהקלטה ועיצוב פסקול לסרטים. גם מצאתי ביטויי בהפקה ובימויי של מס׳ סרטים ששודרו. כל הזמן חיפשתי את הביטויי כדי ליצור את התחושה/הרגשה הזו ש…
יותר מזה, התגבשה אצלי מטרה, מטרה ברורה, לעלות ולהציף את ההרגשה הזו בכל מקום. אומנם זו הרגשה שהכרתי עוד לפני, מאז ילדותי, אבל ב-97 נודע לי, שזו מטרתי, לגלות ולהציף אותה בכל מקום שאלך. בהמשך הבנתי עוד ועוד פרטים על הדרך והמטרה. לאט לאט גם גיבשתי תוכנית, או יותר נכון התגבשה אצלי תוכנית, תוכנית שמעורבים בא הרבה מכרים ו׳לא מכרים׳. אנשים שהם לוחמי-אור כמוני, אנשים שבאו להפיץ אהבה ולעזור לגאיה-אמא אדמה להתרומם לשלב הבא של הקיום באבולוציה. ׳לוחמי אור׳ אלה לאו דווקא אנשים עם תארים או תפקידים בכירים, פעמים זה אנשים פשוטים ואפילו מאוד. אנשים אלה בחזית השינויי המתרחש מתחת לפני השטח, או שמה נגיד צפים אט אט לתודעת הציבור.
אנשים שמבינים ומרגישים אותי. אנשים שפגשו אותי במהלך המסע הזה או/אפילו לפני. לרוב השארנו חותם הדדי, ניצוץ שלי שהלך איתם ורבים מהם השאירו בי והולכים איתי לכל מקום, הם בליבי ובתודעתי. הם המלאכים שעוזרים לי לצלוח תקופות קשות ותקופות חשובות. אלה הם האנשים ששווה לחיות בשבילם. אלה אנשי האור, השלום והאהבה!
אלה הם עמך!:)
פיס…

קישור למוצר המאמר  תמצאו כאן.