אז איפה נתקעתי שאני כל כך מופתע עכשיו?! איפה נתקעתי שכל זה קרה?! מה חשבתי לעצמי שהאמנתי לסיפור הזה?!

שאלות כאלה, שאלות ביזבוז זמן ואנרגיה שמצייצות מדיי פעם בשנים האחרונות. אתם מבינים, שאני אומר ״שנים אחרונות״ זה דיי ״מסובך״, כי אני יודע על עצמי, באיזשהו אופן, מאז לידתי ואפילו לפני, אבל הדחכתי את הדברים והסכמתי לשכוח: מה אני, מה מטרתי ואיך אני אמור להתנהג/לקבל, את כל החיים על הכדור הארץ.

אז התחלתי לכתוב, רק כדי להוציא, מלאתי מחברות, דפדפות ו… לקרטונים, אז עברתי למחשב. כי כאמור, הייתי חייב להוציא. מתוך כל הכתבים התחלתי לעשות קופי פאסט ולחלק לאחרים. לשחרר את מה שיצא לי ברגעי משבר או התעלות. ממש לא רציתי להסתיר רציתי פשוט שכולם יגלו. מה עובר עליי וכך מה עובר עליהם. פתאום הבנתי עד כמה זה חשוב, לי, למטרתי ולכל השאר. עד כמה חשוב שאני אשתף, מה עובר עלינו מהעניים שלי. זה שלעצמו מרומם להפליא, שיש הרבה מאוד אנשים שם בחוץ שאוהבים לקרוא אותי, לקרוא מה שיש לי להגיד. וכל זה ממה שאני אוהב לעשות. לכתוב ולהביע את דעתי, ככל שעולה על רוחי. ״משמרות הפחד״ מתחילות לפחד כי, יודעים, אני… בלי רסן. אין לי רצועה ואין לי רועה, אני חופשי לדבריי אך בא בשלום, להפיץ אהבה ולהנות ממנה.

אם כן, בלב אוהב ובאומץ, החלטתי להקים את האתר הזה למען הרבים. אני יודע שיש לי הרבה מה להגיד, אז בנתיים אני מתחיל להקים. לאן זה יגיע זה אלוהים יודע. הרבה זה תלויי בתגובות ובאהבות שהרעייונות יגרמו. זה לא ממש רעיינות זה יותר נקודת מבט, כי בנינו אנו רואים ומתארים את אותו הדבר. רק מזוויות שונות ומצבים שונים, כולנו מתארים את אהבה בפעולה. את הדבר הזה שרבים ניסו להגדיר ובכל זאת המשפט שהגדיר הכי קרוב: ״אי אפשר להגדיר״, חקוק בזכרוני כי זה המהות. לרדוף אחרי האור ולהנות ממנו, כך שתמיד נהיה בכיוונו, אך לעולם לא נוכל לגעת בו.

אז כאן, אנסה גם אני ל״הגדיר״, להביט במציאות , כדי לראות את גודל חוכמתו ולקרב לבבות ללבו. אני מנסה להיות ולחוות כל רגע, כי את התקופה הזו עוד ילמדו כהיסטוריה. ילמדו כי זאת תקופה נדירה, שלא היה עדיין כדוגמתה, לפחות בהיסטוריה הידוע. לכן לכבוד הוא שיש לי פלטפורמה שאכתוב את מבטי. על החיים על האנשים בעיקר על עצמי. כדי שיהיה עוד נקודת מבט ביום מין הימים וכדי שיהיה נקודת מבט לאלה שרואים!

פיס.

קישור למוצר המאמר בקישור כאן.