אני, דוד גברו-סלאסי!

נולדתי ב-8.8.77 באדיס-אבבה שבאתיופיה. ב-1984 עליתי לישראל, בגיל 7, במסגרת ׳עלית הנוער׳, ללא הורים, רק עם אחי הגדול, שהיה אז בן 9. כיום אבא לשניים, גר בדרום הארץ.

אני זוכר את היום הראשון בישראל בטשטוש. ארץ חדשה, נורמה חדשה, אנשים לבנים, שפה חדשה ויותר מכל, ההרגשה להיות ללא הורים לידי. ללא סמכות מוחלטת לסמוך עליו שיכוון לנכון והלא. אני ואחי גדלנו והתחנכנו בפנימיות, בשבתות ובחופשות היינו באחריות סבתא ודודים שלי ובעיקר, ברשות עצמינו.

מהר מאוד התחלתי ללמוד את הנורמה החדשה ואת מקומי בה. למדתי שאני חייב לסמוך על עצמי. בדרך, פגשתי מורים, מדריכים וחברים רבים, שהשפיעו עלי ונשארו חלק ממני עד היום. הם הפאזלים שהרכיבו את האמת שבי. שהוריי עלו לישראל ב-1990, שמחתי שסוף סוף חזרנו להיות משפחה. אז הייתי כבר בן 13, אך קשיי ההתבגרות רק אחלו, בנוסף לקשיי הקליטה. עד גיל 18 חיפשתי את דרכי, את סמכותי על גורלי, המכשולים׳ בדרך לא היו פשוטים.

מקצוע ויצירה.
בתחילת שנות ה-90 החל ׳העידן-הדיגיטלי׳, הוקסמתי מעולם המחשבים ובעיקר ממה שזה עשה לתעשיית הטלוויזיה, הקולנוע והמוזיקה. לאט לאט הבנתי לאן פניי ושאיפותיי: רציתי להתמקצע ביצירה ועיצוב סאונד. לא ידעתי לאן זה יוביל, לא ידעתי כמה זה ישפיע על חיי ועל חיינו כחברה. בלימודים התחלתי לחקור באובססיביות את הקול והתמונה הנעה וליישם מה שלמדתי. הוקסמתי מהעובדה שהקול הוא כ-70 אחוז או יותר מורגש אצל הצופה. גם נדהמתי ממה ש'תעשיית המניפולציות' (פירסום ומדיה) יודעת שהצופה לא. לא ידעתי שפתחתי תיבת פנדורה.

בהמשך גליתי את כוח הריפוי של היצירה בכלל ושל הקול בפרט. התחלתי להבחין איפה האשליה מתחילה והיכן האמת מחכה, איפה האשליה הופכת להרסנית, איפה החוסר גובר על הסיפוק, איפה הפחד גובר על האהבה ולהפך.

סיימתי תואר ראשון BFA בקולנוע וטלוויזיה בגיל 25 והתחלתי ליצור במדיה הדיגיטלית. היצירות שיצאו זכו לביקורות טובות, פרסים והכרה. אך בשנות ה-30 לחיי, אחרי שנולדו שני ילדיי, הבנתי שהצלחה ב׳סגנון המקובל׳ לא בשבילי. ההצלחה כלכלית או חברתית לא היו מטרתי, חיפשתי משהו שלא ידעתי לבטא, משהו נשגב יותר. עם זאת, ידעתי שזה מחכה לי, הסיפוק שלי.

היצירה במדיה, שילוב סיפורים, צבעים וצלילים, אפשרה לי לחקור את ההשפעה של הצלילים וסיפורים על האדם. ראיתי במדיה (כמו רובנו) הרבה מניפולציות מכירה זולות שעולות לצופה ולמשתמש ביוקר.

היום, כשאנו עומדים בפתחו של עולם חדש, הבנה חדשה של המציאות והתמודדות חכמה יותר. ידוע מה המשמעות של התדר והקול במחקרים מדעיים ואנשי רוח, שהקול יכול לרפא וכמובן גם להזיק. במשך המאה שעברה גילויים מהפכניים תרמו לתעשיית המוזיקה, הטלוויזיה והקולנוע. הגילויים הפכו מיד לכלי עבודה ומניפולציה ל׳סמכויות שונות׳ דרך יוצרים וקופירייטרים. אלה הבינו את כוחו וניצלו זאת בעיקר למען שליטה על המון, שמירה על סמכותם על הפרט.

בשנים האחרונות אני מרגישה התעוררות גדולה לאמת. רבים האנשים שמוכנים לצאת מאזורי הנוחות ולהתמודד עם השדים, עם הנורמה, עם מהמטריצה. אנשים שנמאס להם מדרך חיים ישנה ושואלים שאלות ומוכנים לתשובות. לכן אני משתף את חוויתי ברשת בכל מיני צורות: בכתיבה, בסרטים וסרטונים, מוזיקה ושירה. ובכולם אומר אמת אחת:ֿ

להתחבר לסמכות אחת, לאל אחד, אהבה אחת!

׳בחזרה לסמכות׳ – ספר שיעזור לכל החפץ לזהות ולהשתחרר מפחדים שמגבילים אותו לחיות וליצור את שעל ליבו. זאת 'התמונה הגדולה' שאני רוצה לשתף. כאן אני מבטא להבנה פשוטהת במילים שכל אחד יכול להבין, לעקוב ולהשתחרר מהתניות המסתירות את סמכותו. בזה אני רוצה לעורר לבבות, בעזרת דרכי מחשבה ורעיונות חדשים, מוצרים ומחקרים חדשים. לתת השראה למי שמחפש, לכוון את הכוונה, ליצירה מהאמת  שבפנים, להציף את הפחדים ולהאיר את הצללים, להפוך את כל מה שלא מוצא חן בעינינו בחיים לטוב, בעצמנו ובעולמנו. הדרך לשם לא ברורה לרבים, כאן, אני מביא 'חמש אבני הדרך' שעיצבו את תפישתי וסמכותי.

׳להתייחס למה שברצונך,

לחשוב על מה שטוב לך,

להרגיש את מה שברצונך,

להחזיר את העוצמה,

לעצמך.׳